לא מזמן היה לי ויכוח עם חבר טוב על סוגיית פינטרסט. הוא טען שזה הולך לשנות את פני הרשת בכלל והרשתות החברתיות בפרט, ואני אמרתי לו שיעביר לי את מה שהוא לקח כי גם אני רוצה קצת הזיות.

נתחיל מהשורה התחתונה וההצהרה שלי לעולם – חייה של רשת פינטרסט כרשת חברתית גדולה ומכובדת – לא יהיו ארוכים, עד כדי כך שכנראה בסוף שנה הבאה מישהו יגיד לכם "זוכרים את פינטרסט?" ואתם תהנהנו בראש, ותחשבו לעצמכם ש"וואלה! פינטרסט! מעניין מה איתה".

פינטרסט, למי שלא מכיר או יודע (ואם אתם לא מכירים – כנראה שהתאוריה שלי טובה משחשבתי) היא רשת חברתית המיועדת לשיתוף תמונות. רגע, תגידו ובצדק, כבר שמענו על כאלה: פליקר, אינסטגרם, פיקסה ואפילו פייסבוק כבר מזמן נותנות לאנשים להעלות ולשתף את התמונות שלהם ברחבי העולם הווירטואלי. אז פינטרסט לא באמת שונה מכל אלו שהזכרנו, חוץ מהבדל אחד: בפינטרסט אתה יכול לאסוף ולשתף תמונות של אחרים. כלומר- אתה אפילו לא חייב לצלם או להעלות את התמונות – אלא פשוט ללחוץ על כפתור ה"PIN" שהתקנת בדפדפנך והתמונות תשלפנה מדף האינטרנט בו אתה מבקר – ותופענה בפרופיל הפינטרסט שלך תחת התיוג המבוקש.

פינטרסט נכנסה אלינו בסערה שהגיעה כמובן מאזור ההוריקנים האמריקני ואנחנו כמו תלמידים טובים עטנו עליה כמוצאי שלל רב. רוב הבלוגרים הגדולים הוסיפו כפתורי PIN IT למערכות שלהם, אושיות הרשת הגדולות ואפילו מעט מותגים יודעי דבר פתחו פרופילים והחלו להעלות לשם תמונות.

גודל הבאזז ברשת לגבי אותה רשת חברתית לשיתוף תמונות היה קטן רק במעט מהבאזז שעטף את גוגל + (ז"ל בקרוב, בניגוד לפוסט קודם שרשמנו בעבר בבלוג)  . בעיקר בשל העובדה שפתיחת החשבון מותנית, כמובן, בהזמנה (עוד טריק גוגלי ידוע ומעצבן). ההתממשקות עם פייסבוק – רק תרמה לצמיחה וגדילה של הרשת. והפכה אותה לאחת מהמפלצות החברתיות הגדולות בעולם.

המשתמשים ברשת נעים בין בלוגריות אמריקאיות שעוסקות בעיצוב ובקניות לבין עכברי רשת ומפרסמי ממים ועד לצלמים שרוצים להראות את מרכולתם. לא רע. גם בישראל הרשת נכנסה בבום גדול.

עד ש…

אם בעצם מנינו את כל הסיבות להצלחה וראינו שיש לרשת מספר משתמשים רב יחסית (יחסית לגוגל פלוס למשל) אז למה הפסימיות של הכותרת? מכמה סיבות:

  1. ייחודיות כאבן רועץ – רשתות שמתמקדות בפיצ'ר אחד (שיתוף תמונות במקרה שלנו) מראש דינן להסגר או להפוך לרשתות נישה של פריקים לעניין (מי אמר מיי ספייס?!)
  2. מודל כלכלי – המודל הכלכלי של פינטרסט בנוי בעיקר על אפיליאייטינג. ברגע שאנשים יבינו שפינטרסט עושה עליהם קופה מאחורי הגב – הם יתעצבנו ויפסיקו לשתף. ובצדק.
  3. אינסטגרם – ניחוש מושכל שלי אומר שפינטרסט מהתחלה כיוונה למטרה אחת – להירכש על ידי פייסבוק. ההתממשקות המעולה, והפונקציונליות הפייסבוקית מראים שפינטרסט קיוו שתוך שנה מקסימום – הענק הכחול ישים עליהם יד. אני מניח שזו העובדה שהם לא שמו פרסומות גלויות – כיוון שהם לא רצו לפתח מודל כלכלי ומערכת פרסום משלהם אלא של החברה שתקנה אותם. פייסבוק, שכנראה מזמן הבינו שהרוח נושבת סלולארית – קנו דווקא את שיתוף התמונות המתחרה – אינסטגרם. התוצאה? אתם יודעים. כבר כתבנו למעלה.
  4. זכויות יוצרים – טוב, זו לא סיבה ממש הוגנת. אבל לפי גודל התביעות והבעיות המשפטיות שעומדות בפני פינטרסט על הפרת זכויות יוצרים בסיטונאות קשה להאמין שהם יצאו מזה באופן חיובי.
  5. כי אנחנו אוהבים את פייסבוק – 900 מליון משתמשים (והספירה נמשכת) לא טועים. אנחנו אוהבים לרכז את כל הפעילות שלנו במקום אחד – וגוגל היא ההוכחה שאנחנו לא אוהבים לעבור דירה. אלפי תשבוחות עפו על הפלוס של גוגל, שכיום מספר הישראלים המשתמשים ברשת הזו באופן קבוע נמוך ממספר הצופים במייקאובר הישראלי של נשואים פלוס. אנחנו אמנם אוהבים לנסות דברים חדשים אבל תמיד נחזור למלכה האם – פייסבוק. פייסבוק כיום נותנת את המענה הרחב ביותר לצרכי השיתוף שלנו – סרטונים, תמונות, פוסטים, קבוצות, דיונים, עמודים, צ'אט, שיחות וידאו – מי צריך ללכת למקום אחר כשיש לך הכל במקום אחד, בחינם ובכזו קלות? ב-ס-ד-ר אנשים לא מתים על הטיימליין – אבל הסטטיסטיקה מראה שבסוף אנחנו מתרגלים להכל. גם לטיימליין וגם לשינויים הבאים. פינטרסט לא תחזיק – כי הרבה יותר נוח להעלות את התמונות לפייסבוק ולתייג אנשים שם (וכולם כבר שם) מאשר בפינטרסט.

בשורה התחתונה – פינטרסט אמנם מנסה להביא משהו שאין היום ברשת – וזה שיתוף ואיסוף של תמונות מרחבי הרשת. אבל כל הסעיפים שמניתי – הם רק קצה הקרחון למה בעוד 3 שנים מהיום אפילו לא נחשיב את פינטרסט כשנמנה רשתות חברתיות.